הלית-דישה כץ אני מאמינה שרגע אחד של דמיון, משחק וצבע, יכול לעשות קסם ולפתוח עולמות. זה רגע של ליטוף הנשמה, של אנחת רווחה, של נשימה. רגע שפותח את המציאות אל מעבר לכאב, לפחד, לדיכאון וכך מאפשר כניסה של אור גדול, ריפוי ואהבה אהבה אהבה. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ באתי לעולם ילדה עם תשוקה לעזור ביצירת שלום והבנה. אהבתי ליצור ולשחק - בחומר ובהצגה. לכשהתחלתי להתבגר ולשאול מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה, טעיתי לחשוב שאני צריכה לבחור בין אהבותיי. נקרעתי בין המשחק – תיאטרון, יצירה פלאסטית ופסיכולוגיה. וכך פירקתי את עצמי לחלקים - חלקים שהיום מרכיבים את תמונת חיי. הנטייה הראשונה, שהכריעה בתיכון, הייתה תיאטרון, וכך למדתי במגמת תיאטרון, בתיכון "ויצו" לאומנויות, חיפה. משם המשכתי ישירות ללימודי משחק והשתתפתי בהפקות במסגרות שונות כמו של נטע פלוצקי (הצגת רחוב "מוצרט", פסטיבל עכו) ומשחק מול מצלמה, של אמיר אוריין. בשלב זה התחיל לבעור בי הצורך בעבודה פנימית - טיפולית, קודם כל עם עצמי. יצאתי למסע של שנתיים וחצי – הודו. עברתי תהליכים פנימיים עמוקים – נולדתי מחדש ורכשתי כלים מדהימים לעבודה תרפויטית ומדיתטיבית. כשחזרתי לארץ מצאתי את עצמי שוב בתיאטרון, הפעם לימודי תיאטרון בובות בביה"ס לאומנות תיאטרון הבובות ע"ש שטיינברג, חולון. מתחילה כבר לשלב בין יצירה פלסטית (בניית בובות, תפאורות) לבין תיאטרון ומשחק (ואפילו תרפיה). משם שוב קפיצה - לימודי BA – חינוך מיוחד ופסיכולוגיה, מכללת תל חי. במקביל פיתחתי מופעי סיפור עם בובות ומסיכות איתם אני מופיעה במוסדות חינוך, פסטיבלים ואירועים. עם סיום הלימודים האקדמיים יצאתי להשתלמות אינטנסיבית בתרפיית חזרה לילדות ("Primal therapy"), במרכז למודעות "Afroz", באי לסבוב, יוון. היום אני ליצנית רפואית ומטפלת רב תחומית. זוכה לשלב עבודה טיפולית עם יצירה ספונטאנית, תוך שימוש בחומר, משחק ודמיון. אינני עוד בוחרת בין אהבותיי, בין מתנותיי, אלא פשוט שוחה עם כולן במרק עשיר וגדול של חגיגה, צבעוניות ולמידה אין סופית. תודה לחיים.